יום שני גם אני וגם אבא ישנו חזק והתעוררנו יחסית מאוחר. "אבא אוספים אותנו עוד חצי שעה" . אנו יורדים מהר לאכול ובכוונה פותחים שולחן חדש כדי לא להתעכב בשיחות ארוכות. בשעה 9:10 מגיעים ללובי. פרדריקה מצוות האירוע אומרת לנו שהנהג של הרכב יאסוף אותנו רק עוד חצי שעה. אני אומר לה שזה לא טוב לנו כי אנחנו צריכים לחזור בזמן בשל הרצאה בבית הספר מאוחר יותר. עוברות כמה דקות והיא מגיע אלינו ואומרת "אני לוקחת אתכם עם הרכב שלי" נכנסים לאאודי שלה. היא לא מדברת הרבה. רק מספרת כמה זמן היא בעבודה ושהיא למדה היסטוריה ושהיא התחתנה לא מזמן. אחרי מספר דקות אנו יוצאים מהעיר ומתחילים בעליה התלולה לכיוון בוכנוואלד. פרדריקה חונה את הרכב לפני בניין משרדים גדול ואומרת "כאן הייתה המפקדה של ה- SS " בחוץ ממתין לנו טורסטן – העובד בארכיון ומעשן סיגריה. אנו נכנסים לבניין . צמרמורת עוברת בגבי. מסדרון ארוך המון דלתות הכל בקווים ישרים. אני...

למרות שיום השחרור היה אתמול, היום נערך הטקס המרכזי. ארוחת בוקר היום הגיע קפואה. פסח עדיין נמשך במטבח ואנו ממשיכים לקבל מנות כשרות לפסח עם מצות.....הפעם נוסעים באוטובוס חזרה לתיאטרון. נראה לי שברגל יותר מהר. בדרך רואים המון משטרה וכוחות בטחון.בטקס שוב נאומים עם תרגום סימולטני. קצת קשה להקשיב בגרמני אח"כ לקבל תרגום באנגלית כדי שאני אוכל לתרגם בעברית.....בכל אופן נשיא האיחוד האירופי דיבר יפה ואמר בניגוד למה שאובמה אמר: היהודים בצרפת בהיפר כשר נרצחו היות והם היו יהודים. זה די ברור אבל ברור שאין לו הרבה כח. לא נשארנו עד לסוף כי קשה היה להבין. חזרנו ברגל לארוחת צהרים זריזה כי ההסעה למחנה עומדת לצאת בקרוב.עולים על אוטובוס למחנה בוכנוואלד. האוטובוס עוזב את ויימר ומתחיל בעליה. אבא נדרך. "אתה רואה את העלייה הארוכה" הוא אומר. מגיעים לפסגת ההר האוטובוס עובר על פני רציף הרכב,  בו אבא הגיע לפני 70 שנים,  ומגיע לשער של המחנה.   אבא יורד מהאוטובוס. אני עוד...

שבת. היום בעצם הוא יום השחרור אחד עשרה באפריל 1945. תפילת שחרית ומוסף ביחידות. קידוש וירידה לארוחת הבוקר. שם פגשנו שוב את מורי גולפינגר שהיה בדרך לעיר סמוכה על מנת להשתתף בתפילת יזכור. (יום טוב שני של גלויות). אחרי הארוחה  יצאנו שוב לטיול קטן באזור. רוב המשתתפים יצאו אותו יום לסיורים בבוכנוואלד. אנחנו נשארנו במלון. יושבים ליד הנחל של ווימר מזג אוויר ממש נפלא הברווזים מסתובבים מסביב. אחרי הצהרים ישנו טקס בתיאטרון של ויימר. אנו פוסעים לתיאטרון שהיה בייתו של יוהאן סבסטיין באך אבל גם התיאטרון בו היטלר ישב  וצפה בהצגות בתא מיוחד כשמסביבו מתנוססים דגלי צלב הקרס.כמה נערים מהקונסרבטרויון המקומי מנגנים מוזיקת ג'אז משנות השלושים. נאומים נאומים. חלקם קשים להבנה. התרשמנו במיוחד מניצולה הונגריה בשם אווה (Eva Pusztai) שנולדה בדברצן בשנת 1925. בציון שישים שנה מישהו אמר אנחנו כבר זקנים לא בטוח שנהייה כאן בעוד 10 שנים. אווה אמרה "אני אהיה" היום אווה בת 89 כמדומני אך עם אנרגיה של...

חג שני של פסח קמנו, והתפללנו ללא מניין תפילת שחרית ומוסף של חג . לאחר מכן עשינו קידוש בחדר וירדנו לאכול ארוחת הבוקר. אותו היום היו במלון הרבה צוותי עיתונאות שצילמו וראיינו את הניצולים. אמנם לא נעים להצטלם בחג אבל נראה לנו שאנחנו פסיבים והעבודה שם נעשית על ידי צוותים לא יהודיים. צלם בשם Michale Bruder  צילם את אבא ושאל אותו מה המסר שלו כניצול.  אבא אמר "אחרי המקומות שהייתי בהם היבנתי שהמקום הכי טוב להיות בו הוא היכן שהמשפחה שלך נמצאת. Michael מפרסם את התמונות של באתר המוקדש לפרוייקט.  לאחר מכן יצאנו לטיול קטן באזור. מזג האויר היה מצויין והשמש זרחה. האויר היה קריר וצלול. הנקיון השלווה והשקט הקסימו אותנו. נכנסו למוזיאון הבאוהאוס . ווימר הייתה המקור של הסגנון וכאן פעל בית הספר לעיצוב בשנות ה-20 והשלושים שהשפיע כה רבות על הבנייה בתל אביב בראשית ימיה. חזרנו למלון לארוחת הצהרים.  שם היכרנו כמה ניצולים אמריקאים. את סוזי וביתה רבקה וכמובן...

 ערב חג שני של פסח 03:14 השעון מצלצל חושך בחוץ. אני קם במהירות מהמיטה ומתלבש. כל הבית מתעורר. ליסה קמה וגלעד קם. הוא יורד למרתף להעיר את סבא שישן אצלנו. מוקדם יותר בערב נסעתי לניר גלים בכדי לאסוף את סבא. גם חיים היה שם כדי לקבל כדורי דיובן שנגמרו לו. בקשתי מחיים להביא לי "כובע שואה" אותם כובעים קסקט מצחיקים אותם חבשו פעם. הוא הגיע עם מבחר כובעים אבל בחרתי את הכובע חום של אבא שלי. אני הולך להעיר את נועם שנמצא ברגילה אבל הוא כבר מוכן ליד האוטו. נוסעים מהר לנתב"ג מגיעים לטרמינל 1 המעלה בי זכרונות ישנים. פעם נהגנו לצאת רק מכאן והיה מאוד צפוף. היום הטיסות הזולות של UP יוצאות מכאן וזו הטיסה שהחברים בבוכנוואלד רכשו. לפחות אין כמעט אנשים והבידוק נעשה במהירות. אבא יושב בפינה ומכניס משהוא לבטן על מנת שיוכל לקחת כדורים. באוטובוס מביטים מסביב ורואים רק אנשים צעירים. "מעניין" חשבנו שיהיו כאן הרבה זקנים. מגיעים...